עו"ד אבנר שטמר הגיש תביעה נגד עו"ד ד.מ.ת (בשם אלון וגלי ויצמן) בסך של 519,100 ₪.

להלן עיקרי טענות התובעים בכתב התביעה:

התובעים רצו לרכוש דירה בערד, ובחודש יולי 2008 איתרו דירה המתאימה לצרכיהם ברחוב חברון 41 / מעון 1 בערד (להלן: "הדירה") שאותה הציעה למכירה הגב' מזל ורביטסקי (להלן: "המוכרת"). לאחר ניהול מו"מ טלפוני עם המוכרת בנוגע למחיר, סוכם כי התובעים ירכשו את הדירה תמורת סך של 220,000 ₪, ואם יהיה צורך לשלם לשוכר כדי שיפנה את הדירה טרם סיום תקופת האופציה, ישולם לו סך כולל של 4,000 ₪: 2,000 ₪ על ידי התובעים ו- 2,000 ₪ נוספים על ידי המוכרת. לאחר שסוכמה העסקה העבירה המוכרת לתובע נוסח של זיכרון דברים לחתימתו.

התובע התעניין לגבי עו"ד לייצוג בעסקה לרכישת הדירה וקיבל המלצה על הנתבע. במחצית השנייה של חודש יולי 2008 פגש התובע את הנתבע במשרדו בערד, ומסר לו את פרטי הדירה והעסקה ואת זיכרון הדברים. הנתבע אמר לתובע שמדובר בעסקת "מציאה" והסכים לייצג את התובעים בעסקה. התובע שידע כי מדובר בעסקת "מציאה", הודיע לנתבע שהוא מעוניין לשלם למוכרת לאלתר 5,000 ₪ על חשבון העסקה כדי שלא "תברח", אך הנתבע הודיע לתובע כי הוא מתנגד לחתימה על זיכרון דברים ומעדיף חתימה על חוזה, ואמר שאין צורך בתשלום כלשהו למוכרת לפני החתימה על החוזה.

התובע התקשר למוכרת, הודיע לה שהנתבע מייצג אותו בעסקה והעביר את השיחה לנתבע. הנתבע אמר למוכרת בטלפון שהוא מציע לייצג גם אותה בעסקה, היא הסכימה לכך, ובעקבות זאת אמר לה הנתבע שייפגש אתה ויבדוק כל מה שצריך לצורך ביצוע העסקה.

הנתבע ביקש מהתובע לבוא עם תעודות זהות של התובעים, והתובע הגיע שוב יחד עם חמו למשרדו של הנתבע, הביא עמו את תעודות הזהות והנתבע צילם אותן.

החל משבוע לאחר מכן פנה התובע לנתבע מספר פעמים בשאלה לגבי הדירה, והנתבע הודיע לו שהוא עדיין בודק את העניין. כשלושה שבועות לאחר הפנייה הראשונה של התובע לנתבע, הגיע התובע למשרדו של הנתבע יחד עם חבר, ובאותו מעמד הודיע הנתבע כי המוכרת קיבלה הצעה טובה יותר ואיננה מעוניינת למכור את הדירה לתובעים. התובע שאל את הנתבע ממי קיבלה המוכרת את ההצעה וכמה ההצעה טובה יותר, והנתבע השיב שאיננו יודע. התובע יצא ממשרדו של הנתבע וטלפן למוכרת שאמרה שקיבלה הצעה טובה יותר, אך לא רצתה להגיד ממי קיבלה את ההצעה הטובה יותר ומה סכום ההצעה.

התובעים המשיכו לעקוב ולחפש דירה מתאימה אחרת, אך לא הצליחו למצוא כזו. זמן מה לאחר מכן החלו מחירי הדירות לעלות, ולא הייתה עוד אפשרות למצוא דירה מתאימה במחיר הנ"ל. מחודש ספטמבר 2008 ועד למועד הגשת התביעה שילמו התובעים דמי שכירות למגוריהם בסך של 49,500 ₪.

כעבור שנה נודע לתובעים באקראי כי הנתבע רכש את הדירה לעצמו. בעקבות זאת התקשר הנתבע למוכרת בניסיון לברר אתה מה קרה עם הדירה, והיא השיבה כי הדירה נמכרה למישהי ושהנתבע לא קשור לעסקה.

התביעה להלן פירוט מרכיבי הנזק בתביעה (תביעת רשלנות מקצועית של עו"ד ): (1) 190,000 ₪ שהוא ההפרש בין השווי הנטען הדירה במועד הגשת התביעה (410,000 ₪) לבין המחיר שבו עמדו התובעים לרכוש אותה (220,000 ₪); (2) 49,500 ₪ שהתובעים טוענים כי שילמו עבור שכר דירה מספטמבר 2008 עד מאי 2011; (3) 39,600 ₪ שהוא הסכום שלהערכת התובעים גבה הנתבע בגין שכר דירה מחודש ספטמבר 2008 ועד מאי 2011; (4) 50,000 ₪ שבו מעריכים התובעים את הנזק הלא ממוני שנגרם להם (צער, סבל, עוגמת נפש); ו- (5) 190,000 ₪ נוספים בגין פיצויים עונשיים.